פרק 5 סיכום

סיכום:

בעבודתי עסקתי בחקר המשפחה.

חקרתי על משפחתי ועל העבר שלה.

סידרתי את הפרקים שבהתחלה שיש את אילן היוחסין, ולאחר מכן את פרק על עצמי, ואחריו הסברתי משפחתי המצומצמת . מכאן התחלתי לסדר את הפרקים בהדרגתיות, בפרק הראשון על עצמי לאחר מכן על משפחתי המצומצמת אחרי זה סיפרתי על סבתי ולבסוף הוספתי תמונה וסיפרתי על משפחתי המורחבת .

ממה שאני נהנתי בעבודה זה החלק של האילן יוחסין כי מהאילן יוחסין ראיתי שיש לי מלא אנשים במשפחה.

הערך המוסף שלי מעבודת השורשים הוא שבאמת חקרתי את שורשי לעומקי עומקים למדתי הרבה דברים על משפחתי המצומצמת והמורחבת למרות שגדלתי לצידם במשך כ-13 שנים בהם הרגשתי שאני מכיר הרבה דברים בחייהם של קרובי אבל נדהמתי ונהנתי להיחשף במהלך הראיונות לחוויות וארועים שהיה לי נעים מאוד לשמוע וכעת אני גם יודע דברים שלא ידעתי בעבר. לדעתי עבודת השורשים הינה חובה על כל אדם ואדם כי דרך זה אנו חווים ומדמיינים את העבר של המשפחה המורחבת ובעיקר של הסבים והסבתות שלנו בנוסף , זוהי חוויה משפחתית שכל אחד מהמוזכרים בעבודה ומבני משפחתי המצומצמת נהנו לספר ולשתף אותי בסיפורים מדהימים. ועל כך אני מודה לכל השותפים בתהליך הכנת העבודה.

מה שהתחדש לי על המשפחה שהחלפנו את שם משפחתנו בתימן ממליחי לשפיר.

מה שלמדתי בתחום המחשבים איך להתעסק עם הבלוג ואיך לצלם מסך במחשב.

מה שהיה חסר לי זה לראיין בעצמי את סבתא וסבא שלי מצד האבא במקום לשמוע מהדודים ומאבא שלי וקצת מהזיכרון שלי.

תמונה משפחתית

תמונה משפחתית

התמונה הזאת היא ממסיבת פורים האחרונה שחגגנו אצל דודתי נירה דרך התמונה ניתן לראות את ההווי המשפחתי אותו אני מאוד אוהב. משפחתי מצד אבי נוהגת להיפגש בכל חג אצל דודתי נירה. כל בני המשפחה הדודים אחיינים בני דודים וכו' נרתמים וכל אחד מכין סוג של מאכל שהוא בוחר.

ואני מאוד אוהב שאנחנו חוגגים את כל החגים כי זה כיף, כל המשפחה מתאחדת ונפגשת למסיבה של ריקודים ואוכל והרבה כיף. בד"כ אבא שלי הדיג'י במשפחה.

ולדעתי יש לנו את המשפחה הכי טובה בעולם כי ממש כיף איתה בגלל שכולם פשוט תמיד שמחים.

פרק 3 הרחבה על בן אדם חשוב

סבתי ברכה נולדה בשנת 1926 , בתימן בעיר "סבאח". סבתי בילדותה שהייתה בתימן דיברה בשפה הערבית. בילדותה בבית הוריה חסן ושרה היו שתי קומות. היו לסבתי 14 אחים ואחיות חלקם היו ישנים בקומה למטה וחלקם בקומה למעלה . סבתי בגיל 12 הייתה בינונית בגובה, הייתה רזה עם שער שחור מתולתל. בתימן לא היו בתי ספר וכך שסבתי במקום ללמוד הייתה עובדת במשק. בגיל 10 סבתי כבר הייתה נשואה, היא אהבה לשחק עם בעלה. בשבתות היו משפחתה של סבתי, הגברים היו מתפללים בבית הכנסת ושהיו מסיימים להתפלל היו מגיעים הביתה מקדשים ואוכלים ארוחת בוקר, ולאחר מכן היו יושבים ושרים שירי שבת, ושותים לשכרה.

כיום סבתי איננה בחיים. סבתי הייתה מזל דגים. סבתי לא הכירה את בן זוגה והם התחתנו על ידי הסכמת ההורים, אביה של סבתי היה בן דוד של אביו של סבי (ז"ל) ובכלל לא שאלו את הילדים אם הם רוצים להתחתן. סבתי הגיעה לארץ עם סבי במבצע "מרבד הקסמים" בשנת 1948, והגיעו לעתלית ומשם סידרו אותם לעפולה, שם הם גרו במשך  שנה וחצי. בשנת 1950 עברה לגור בראש העין עד סוף חייה .

שמות הוריי סבתי הם: חסן ושרה מליחי. הם החליפו את שם המשפחה מליחי שפיר בעדן שבתימן. לסבתי היו: 14 אחים ואחיות: 10 בנים, ו-4 בנות.

לסבתי 9 ילדים , היו 10 העשירית נפטרה . 5 בנים ,ו- 4 בנות. 

אני אהבתי את סבתא שלי אהבתי תמיד להיות איתה. כשהייתי חוזר מהגן כשהייתי קטן סבתי חיכתה לי בחוץ כל יום שאני יחזור הביתה, כשהייתי חוזר היא הייתה אומרת לי כל הזמן את המשפט הזה : "חיה חיה" זה משפט בתימנית שפירושו "ברוך הבא". אהבתי אותה כל כך ולא יכולתי לבקש כזאתי סבתא בחיים! זכיתי לסבתא שאהבה אותי באופן יוצא דופן נתנה לי להרגיש מיוחד ואהוב מה שגרם לי לרצות להיות בסביבתה ובחברתה כמה שיותר.